רש"י על שבת קנ״א ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת קנ״א ב:ט״ו
15 ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר״ — זוֹ פַּדַּחַת וְהַחוֹטֶם, ״וְהַיָּרֵחַ״ — זוֹ נְשָׁמָה, ״וְהַכּוֹכָבִים״ — אֵלּוּ הַלְּסָתוֹת, ״וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם״ — זוֹ מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר הַבֶּכִי. אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי דִּמְעֲתָא — עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין הָדְרָא, מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא הָדְרָא.
פירוש רש"י על שבת קנ״א ב:ט״ו
15 זו פדחת - המצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף:
16 זה חוטם - שהוא תואר פני אדם:
17 זו נשמה - כדכתיב נר אלהים נשמת אדם משלי כ:
18 הלסתות - לחיים:
19 ושבו העבים - חשכת עינים יבא ויכסה המאור אחר שירבה בבכיה בזקנותו מחמת תשות כח וצרות רבות עליו: